מגזין פספורט - גיליון 658

23 » פספורט » 20.8.17 יום ראשון כח באב תשע"ז סיפור מסע י ש כאלה שסובלים מכל מיני פחדים או פוביות למיניהן. כמדריך טיולים אני נתקל, לא אחת, בכאלה שחוששים לטוס. לפני כל טיול, אני נוהג להתקשר לחברי הקבוצה על מנת לערוך היכרות ראשונית, לקבוע נקודת מפגש בנתב"ג, לתת להם 'טיפים' שונים על הטיול ולענות על שאלות. שבוע לפני טיול לפורטוגל התקשרתי כמנהגי לנוסעים. בין היתר חייגתי לטלפון של בני זוג שנרשמו לטיול. האישה ענתה לי לטלפון. היא סיפרה שזה הטיול הראשון שלהם לחו"ל, כי בעלה סובל מפחד טיסה ועד כה הוא סירב לטוס, "בכלל לא בטוח שנצא לטיול, הוא עוד עשוי להתחרט ברגע האחרון" היא הוסיפה ואמרה בנימה של ייאוש. הרגעתי אותה, סיפרתי לה על הגלולות המיוחדות שקניתי בגרמניה ושמנטרלות את פחד הטיסה. הבטחתי לה שאביא איתי את הגלולות ושאם בעלה ירצה - אתן לו גלולה, עוד לפני הטיסה. נפגשנו בשדה התעופה. הם התגלו כזוג מאוד חביב ונחמד. הבעל היה קצת חיוור ונראה היה שהוא נתון בלחץ רב. לקחתי אותו הצידה גלולות קטנות עטופות בנייר כסף. "תבלע אחת 2 ושלפתי מכיסי עכשיו" הוריתי לו ואת השנייה, אם הוא ירגיש צורך, שיבלע ממש לפני שניכנס למטוס. "תראה שלא תרגיש שום דבר" הסברתי "אני תמיד נותן אותן לאנשים עם פחד טיסה והן עוד לא הכזיבו" הוספתי. הגבר עשה כדברי ונפרדנו בדרכנו לדלפקי הבידוק. בשעה היעודה עלינו למטוס וטסנו ליעד. במהלך הטיסה ניגשתי אליו ושאלתי לשלומו "מצויין, הכל בסדר" הוא השיב "הכדורים האלה שנתת לי באמת נהדרים". לאחר שנחתנו בליסבון הוא בא אלי ושאל אם יש לי גם גלולות לטיסה חזרה. השבתי בחיוב והוא ביקש לקבל את המרשם כדי שיוכל לרכוש כאלה גם בעצמו. אמרתי לו שניתן להשיג אותן רק בגרמניה, אבל לאחר שנטוס בחזרה לארץ אתן לו את הבקבוקון עם הגלולות במתנה. האיש הודה לי מקרב לב. עשרה ימים בילינו בכייף ברחבי פורטוגל וביום האחרון עשינו דרכנו לשדה התעופה. כשעמדנו בתור לביקורת הדרכונים, ניגשתי אליו והושטתי לו שתי גלולות עטופות בנייר כסף. "הבטחת לי את כל הבקבוקון" הוא הזכיר לי. אמרתי שאני שומר את הבקבוקון אצלי, למקרה שעוד מישהו יזדקק לגלולה במהלך הטיסה, אבל, הבטחתי שלאחר הנחיתה אתן לו את הבקבוקון. במהלך הטיסה ניגשתי שוב לראות מה מצבו של הנוסע 'החרד'. הוא חייך אלי וזקר את בוהן כף ידו לסימן שהכל בסדר. לאחר הנחיתה נפגשנו ליד מסוע המזוודות בנתב"ג. פתחתי את תיק הצד שלי, חיטטתי בו מעט והגשתי לנוסע את הבקבוקון הקטן בו היו הגלולות. האיש אחז בו, לטש עיניים ואמר לי בתמיהה "חיים, מה זה צריך להיות, זו קופסא של סוכרזית". "זה מה שנתתי לך" חייכתי "בלעת כדורי סוכרזית ונרגעת, כי כל הפחדים הם רק אצלך בראש". האיש הניד בראשו כלא מאמין, צחק וחיבק אותי בחוזקה "בוא הנה אתה מה זה ממזר גדול". את הפטנט הזה לימד אותי אורי .ג., רופא מעולה וחבר טוב שלי. האמת, זה תמיד עובד. הכותב הוא מדריך טיולים בחו"ל, תושב קיבוץ זיקים, בעל פינה קבועה בגל"צ בתכנית של שמעון פרנס, מנחה אירועים ומופיע עם סיפוריו באירועים שונים. חיים קוזניץ מיומנו של מדריך טיולים / ד"ר קוזניץ ופחד טיסה